כשהגעתי לשנת 1971 הוכתרתי כ"ספורטאית השנה" של ישראל
ובתואר "ספורטאית השנה ביבשת אסיה כולה.
אך למרות זאת עיניי היו נשואות למטרה אחת בלבד "אולימפיאדת מינכן"
אני עדיין זוכרת איך מאמני עמיצור שפירא אמר לי להתמקד בשני מקצועות בלבד
בריצת המאה מטר ובריצת המאה מטר משוכות.
אני זוכרת את עצמי מתאמנת ומתאמנת שעות על גבי שעות והכל בשביל לזכות באולימפיאדת מינכן.
ובאמת כשהגיע היום הגדול שלו חיכיתי יותר מכל, הגעתי מוכנה יותר מתמיד ואכן הצלחתי להעפיל לגמר. 
אך כשהגיע הגמר קרה משהו איום ונורא שלא אשכח כל חיי
עמיצור שפירא מאמני האישי נחטף יחד עם עוד עשרה מחברי המשלחת הישראלית
וכולם נרצחו בדם קר בידי המחבלים.
וכשגיליתי את זה היו לי דמעות בעיניים ולא הצלחתי להפסיק אותם
וגם עכשיו כשאני כותבת זאת אני נזכרת בהכל שוב.
ובעקבות אירוע זה ויתרתי על הגמר האולימפי וכך נראה לי
שהחמצתי זכייה במדליה האולימפית הראשונה שלי ושל ישראל.
ולכן גם ביקשתי לפרוש מהספורט המקצועי אך בן זוגי פטר רוט שיכנע אותי והמשכתי בו.
