יום רביעי, 9 באפריל 2008

בעלי פטר רוט ז"ל:( והשיאים שלי :)



בעלי פטר רוט נפטר ביום שלישי במפתיע בגיל 57 בשנת 2006 , אחרי שלא התאושש מניתוח השתלת לב.
רוט, שהיה בצעירותו מתעמל מצטיין, היה חברי בעת האסון במינכן, ששם נרצח מאמני עמיצור שפירא ז"ל.
לאחר מכן הפך פטר לבעלי ולמאמני האישי עד פרישתי בשנת 1980.
פטר ליווה אותי כמאמני למשחקי אסיה ב 1974, שם זכיתי ב- 2 מדליות זהב, ושנה לאחר מכן באליפות אסיה, אז זכיתי בשתי מדליות זהב נוספות. פטר אף אימן אותי באולימפיאדת מונטריאול 1976,
בה הייתי הישראלית הראשונה בגמר אולימפי באתלטיקה, ב-100 מטר משוכות.
בשנים האחרונות עסק פטר רוט ז"ל בהפקות לטלוויזיה, עריכה ובימוי, ערך סרטי ספורט רבים והיה צלם הבית של אגוד האתלטיקה בכל התחרויות ובכל האליפויות.
מותו הפתאומי היכה בתדהמה אותי ואת ראשי איגוד האתלטיקה, חבריו, מאמנים, ספורטאים, פעילים, ושופטים.

איך הכרנו
הכרנו בפנימיית מכון וינגייט, שם למדנו. אני הייתי אז בת 18 ופטר בן 21.
בתחילה הוא חיזר אחריי בלי סוף, אבל לא ממש התרגשתי ממנו.
"פטר היה מספר שכשהוא ראה אותי קופצת בטלוויזיה, הוא אמר לאמא שלו שזאת תהיה אשתו.

הוא התלהב מהקפיצה שלי. הוא חשב שיש לי טכניקה מעולה" "הוא חיזר אחרי בלהט, אבל אני הייתי ילדה, וגם עמיצור לא התלהב שאצא עם בנים. הוא רצה שאהיה תחת השליטה שלו,
שרק אתאמן ושלא אהיה עסוקה ביחסים עם בנים.
אך קצת אחרי אולימפיאדת מינכן נישאתי ובשנת 1973 נולד בננו הבכור ירון.



מה קרה לאחר אולימפיאדת מינכן?

לאחר אולימפיאדת מינכן התחתנתי עם פטר רוט, שהפך למאמני האישי, וילדתי את בני ירון.
זמן קצר אחרי הלידה שלי זכיתי ב-3 מדליות זהב
במשחקי אסיה בטארן (1974), בריצות 100 מטר, 200 מטר ו-100 מטר משוכות. להישגי הגדול ביותר הגעתי באולימפיאדת מונטריאול (1976) כאשר עליתי לגמר בריצת מאה מטר משוכות, והגעתי במקום השישי (חבל שלא מקום ראשון, אבל גם זה טוב לא?).
ובעקבות זה הייתי הספורטאית הישראלית הראשונה שעלתה לגמר אולימפי, והישגי היה הטוב ביותר של אתלט ישראלי במשחקים האולימפיים עד אולימפיאדת סידני (2000).
בשל הצטרפות ישראל לחרם האמריקני, נמנע ממני להשתתף באולימפיאדת מוסקבה ב- 1980.

יום שני, 31 במרץ 2008

אני ואולימפיאדת מינכן

כשהגעתי לשנת 1971 הוכתרתי כ"ספורטאית השנה" של ישראל

ובתואר "ספורטאית השנה ביבשת אסיה כולה.

אך למרות זאת עיניי היו נשואות למטרה אחת בלבד "אולימפיאדת מינכן"

אני עדיין זוכרת איך מאמני עמיצור שפירא אמר לי להתמקד בשני מקצועות בלבד

בריצת המאה מטר ובריצת המאה מטר משוכות.

אני זוכרת את עצמי מתאמנת ומתאמנת שעות על גבי שעות והכל בשביל לזכות באולימפיאדת מינכן.

ובאמת כשהגיע היום הגדול שלו חיכיתי יותר מכל, הגעתי מוכנה יותר מתמיד ואכן הצלחתי להעפיל לגמר.

אך כשהגיע הגמר קרה משהו איום ונורא שלא אשכח כל חיי

עמיצור שפירא מאמני האישי נחטף יחד עם עוד עשרה מחברי המשלחת הישראלית

וכולם נרצחו בדם קר בידי המחבלים.

וכשגיליתי את זה היו לי דמעות בעיניים ולא הצלחתי להפסיק אותם

וגם עכשיו כשאני כותבת זאת אני נזכרת בהכל שוב.

ובעקבות אירוע זה ויתרתי על הגמר האולימפי וכך נראה לי

שהחמצתי זכייה במדליה האולימפית הראשונה שלי ושל ישראל.

ולכן גם ביקשתי לפרוש מהספורט המקצועי אך בן זוגי פטר רוט שיכנע אותי והמשכתי בו.







יום שלישי, 4 במרץ 2008

תחילת דרכי



נולדתי בשנת 1952 בתל-אביב.
וכשהייתי בת 14 התחלתי להתאמן באתלטיקה קלה במועדון הפועל תל-אביב,
כשכבר מראשית הדרך אימן אותי עמיצור שפירא.
בשנים הראשונות לפעילותי הספורטיבית התחרתי במספר מקצועות,
כולל מגוון ריצות, קפיצה לרוחק וקרב חמש.


כשהייתי בכיתה ט' שברתי את השיא הישראלי בריצת 100 מטר משוכות.
וכששיחקתי במשחקי אסיה,בשנת 1970 זכיתי בשלוש מדליות זהב
(זהב בקרב חמש, זהב ב-100 מטר משוכות וכסף בקפיצה לרוחק).